אגודת הידידים

לעמיתיי אוהבי הג'אז והמוסיקה הטובה,

מבחינתי, השנה הזו היא השנה לכבוד דובי לנץ שלנו, שאיננו עוד איתנו.

בשבילנו, הוא היה מנהל אמנותי של הפסטיבל שלנו, ובמיוחד של פסטיבל החורף, אותו הנהיג מאז היווסדו בכישרון רב.

אבל, דובי היה הרבה יותר מזה. נהניתי להקשיב לו במשך שנים מעל גלי האתר (פעם היו כאלה), לנהל איתו שיחות ארוכות על טעמים וריחות מוזיקליים, שדובי הכיר מכל קצוות העולם, להקשיב וללגום ממנו את ידיעותיו המוסיקליות המפליגות, להתווכח איתו "על טעם ועל ריח" שאסור להתווכח בהקשרם, לצחוק איתו ועם חיוכו הרחב, לרקוד איתו ליד הכיסאות האחוריים בקצה אולמות הפסטיבל, להפיס את דעתו ולהרגיעו משהשתבשו פה ושם תוכניותינו המדויקות לניהול הפסטיבלים לאורך השנים, לשמוע בצימאון על מסעותיו המוסיקליים עם רעייתו, דורית, ברחבי הגלובוס, לרוב בהזמנתם האישית של פרנסי הפסטיבלים הבולטים מכל העולם. דובי הכיר את כולם, וכולם אהבוהו.

למרות שחלה לפני זמן מה, אובדנו בלתי נתפס. כך זה כשפיסה ממך מתה עם אדם שהייתה לו פיסה בחייך שלך.

למרות שבמקומותינו לא שורה במיוחד תרבות ההסמלה, פסטיבל "ג'אז בים האדום" באילת, שכל כך נהנה במהלך השנים מתרומתו של דובי, לא ישכח אותו לעולם. אגודת הידידים תראה בו לעד ידיד ורע מיוחד במינו של הפסטיבל.

הפקה מקורית, בהוקרה מיוחדת לדובי, תהווה את המופע הפותח של הפסטיבל השנה. אני משוכנע שהתוכנית הבינלאומית והישראלית הנהדרת, שיוסי פיין וניבה עמלי-מעוז עמלו עליה כל השנה, תעשה לזכרו של דובי הרבה כבוד. כולנו נתמוגג ממנה לכבודו.

שלכם,
יורי גיא-רון